לשון הרע על רקע בחירות לרשויות המקומיות לעיריית ראשל"צ

כנגד הנאשם הוגשה קובלנה פלילית על ידי הקובל. על פי הקובלנה נטען כי הנאשם הוציא דיבתו של הקובל רעה בכמה הזדמנויות ונסיבות.

באחת, עת פורסמה כתבה בעיתון  "ערים", כתבה בה מיוחסים לנאשם דברים שאמר על הקובל, ואשר לדעת הקובל יש בהם לשון הרע.  הדברים הם כי הנאשם אמר שהקובל לא מילא תפקידו בעיריית ראשל"צ, באופן שהיה צריך למלא, וכי כשל באמון הממונים עלי, עשה מעשים כנגד רצון הנאשם עד כי הנאשם איבד האימון בו.

כמו כן, נאמר בכתבה כי הנאשם אמר שהקובל קיבל שלושה חודשים משכורת בחינם, וכי הנאשם דחף עצמו לכל הפלקטים ולכל המודעות של היחידה לתרבות תורנית בעיריית ראשל"צ, עד כי הכריח כל מי שפנה אליו להכניס את שמו למודעות.

הנסיבות  אחרות בהן לטענת הקובל הוציא הנאשם לשון הרע כנגד הקובל הייתה בעת קיום חוג בית בבית כנסת "מגן אברהם" ביום 8.10.03 , ולפי טענת הקובל אמר הנאשם לקובל כי הוא גנב וכי גנב כסף מתרבות חרדית.

עוד טוען הקובל כי ביום 15.9.03 בבית מדרש "שי עולמות" שבראשל"צ, בעת שהתקיים כנס פעילים של תנועת ש''ס, סיפר הנאשם לקהל שהיה שם, כי הקובל גנב כסף מתרבות חרדית בסכום של 300,000 ש"ח, שיש לנאשם קבלות על כך, וכי ידאג כי יסולק מהעירייה או שישב בבית סוהר או שיעבור דירה ולכן אסור לבחור בו ולעבוד איתו. באשר לאותו מקום - "שי עולמות"  - טוען הקובל כי הנאשם הוציא דיבתו רעה בכנס אחר שהיה שם, ביום 1.10.03, שאז אמר דברים דומים, דהיינו שהקובל גנב כספים מתרבות חרדית, וכי לא יישאר בראשל"צ והוא ישב בבית סוהר ומשום כך אסור לבחור בו.

הקובל עוד טוען כי הנאשם הוציא דיבתו רעה בהזדמנות אחרת בעת שנאם בפני קהל שהיה בבית הכנסת "בית אל" ביום 18.10.03. טוען הקובל כי הנאשם אמר שהקובל גנב וגונב מכספי העירייה מתרבות חרדית על כן אסור לתמוך בו והוא עתיד לשבת בבית סוהר.

הנאשם כפר בכל העובדות המיוחסות לו בכתב האישום על כן נשמעו עדים והוגשו ראיות ומוצגים.

ראשית לכל, ראוי להבהיר כי שני אלה: הקובל והנאשם שמצאו להם את בית המשפט כבמה להתכתש עליה, הם שניים שעיסוקם העיקרי, כך נראה, הוא בפוליטיקה המקומית עירונית של העיר ראשל"צ.  שנים אלה, היו בעבר פעילים פוליטיים של תנועת ש''ס, אחד מהם, הקובל, עזב או עזיבתו נגרמה על ידי אחרים את תנועת ש''ס.

  בין שני אלה שוררת עוינות מרה וקשה, כאמור על רקע יריבות פוליטית. לא מצאתי לנכון להידרש לאותה יריבות. אין לעניין הפוליטי לעצמו ולא כלום עם העובדות, אלא אך זאת ששני אלה אויבים מרים איש לרעהו.

ככל שעלה מהעדויות שלפני, היריבות בין השניים היא על רקע  פעילותם  ועסקנותם הפוליטית במפלגת ש"ס בתחום העירוני הפוליטי של העיר ראשל"צ. בין השניים, התעוררה מחלוקת כנראה על רקע פעילותם שמן הסתם גלשה לרקע האישי.

סמוך לפני מאי 2003, היה  הקובל,  ממונה על מחלקה שעיסוקה היה תרבות חרדית. לכאורה עיסוק רוחני גרידא, אלא שבצידו של תפקיד ציבורי זה, חומריות רבה, לפי שמתוקף תפקידו, היה בכוחו ליתן תקציבים לפעילויות שונות בקרב גופים ומוסדות דתיים. וכידוע, כוח תקציבי, במקומותינו מעורר מחלוקות רבות, אם לא למעלה מכך. רוצה לומר לעוינות תסכול ושנאה רבים. העוינות בין שני אלה גברה עם התקרב הבחירות המוניציפאליות שהתקיימו בשנת 2003, שאז נראה, כאמור לעיל, כי הקובל עזב או הוצא מש''ס וחבר למפלגה יריבה. וזה למעשה הרקע להתכתשות המשפטית שלפני אם לא הגורם הבלעדי לה.

מתוך העוינות הקשה, מצאתי לקבוע כבר בפתח הדברים, שיש להתייחס בזהירות רבה עד כדי חשדנות לדברי כל אחד מהניצים. יתירה מזו, במהלך שמיעת העדים, העידו לפני מספר לא מבוטל של עדים. עדים אלה נחלקו לשני מחנות: עדיו של הקובל מול עדיו של הנאשם. עדותו של כל עד באה לתמוך בצד שהביאו להעיד. עדויות עדי שני המחנות היריבים סותרות ונוגדות אף שהעדים כולם, כך נראה, כפי שיצויין להלן,  מתייחסים לאותם ארועים. אכן מחזה תמוה, אלא שלא בכדי,  שהרי כל עד עשה מאמץ ניכר לסייע לצד עמו הוא משתייך.

משום כך תמונת המצב הראייתית  הניצבת לפני כעת היא שתי גירסאות סותרות. האחת זו של הקובל ועדיו, לפיה הנאשם הוציא דיבתו רעה, ומנגד גירסת  הנאשם ועדיו, שהדברים המיוחסים לנאשם, דהיינו שכינה את הקובל גנב וכי ייאסר בגין כך ויאלץ לעזוב את העיר ראשל"צ, דברי שקר הם.

ועוד אמירה כללית בטרם דיון לגופו של ענין. ברור הוא שההכרעה בדין תתבסס במקרה דנן, רובה ככולה על משקל והערכת הראיות, רוצה לומר על אמינות ומהימנות העדים, ומתוך כך ממילא על הפררוגטיבה הניתנת לבית המשפט כערכאה דיונית, להתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מהעדים שהופיעו לפניה, העידו במשך זמן רב ביותר, עומתו בשאלות רבות וקשות במיוחד בחקירה הנגדית, התרשמות המבוססת על תוכן הדברים והתנהלות העדים מעל דוכן העדים.

ענין ראשון שמצאתי להכריע בו, הוא בטענה כי הנאשם הוציא ופרסם לשון הרע בעתון המקומי "ערים".  בענין זה מצאתי לזכות את הנאשם.

אין חולק ולמעשה מוסכם בין הצדדים כי אותה כתבה אשר נסח ממנה מצוי בת/3 פורסמה ביום 3.5.03, ולענין זה אין צורך לבסס עצם הפרסום והמועד בראיות. השאלה היא האם הדברים המבוטאים באותה כתבה הוכחו. למותר לציין כי איש מהאחראים על הפרסום בעיתון לא הובא להעיד, לרבות ובמיוחד, מי אשר כתב את הכתבה.

מצד שני הנאשם אינו מודה בדברים שיוחסו לו, ולמעשה הוא כופר בהם.  כזכור בהליך זה, התרתי לנאשם להשיב לטענות המפורטות בכתב האישום בכתב. עיון בתשובת הנאשם לכתב האישום מגלה כי למעשה הוא כופר בדברים שפורסמו. ויתירה מזו, על קו הגנה זה חזר בעדותו בבית המשפט.

משכך היה על הקובל להוכיח עצם אמירת הדברים. כאמור, מלבד הנכתב בכתב אין הוכחה כי הדברים נאמרו מפי הנאשם. אין צורך להכביר מילים באשר לפרסומים בעיתונות. ניסיון החיים המצטבר מלמד, כי האמור והמפורסם בעיתון הוא בלשון המעטה לא בהכרח ולא תמיד נכון. לשון המעטה שהרי יש בסיס לטענות קשות יותר כלפי פרסומים  בתקשורת שאין זה המקום להביעם. משום שהקובל לא הוכיח הדברים אשר פורסמו הריני קובע כי לא הוכח שהנאשם הוציא לשון הרע כנגד הקובל באותו פרסום בעיתון.

שונים הם פני הדברים באשר לדברים המיוחסים לנאשם בארבעת  האירועים המפורטים בכתב האישום: